פסק-דין בתיק ב"ל 10259-06

1.         תביעת התובע לבית הדין הוגשה ביום 5.2.06 ובה ביקש להכיר בליקוי השמיעה להם הוא טוען כמחלת מקצוע או כתאונת עבודה, שהן תולדה של חשיפתו לרעש מזיק בעבודה.

2.         במהלך הדיון  ולאחריו הסכימו הצדדים שימונה מומחה רפואי שיענה לשאלת הקשר הסיבתי הרפואי  בין הליקויים מהם הוא סובל לבין עבודתו. הסכמה זו היתה על אף שלא הוסכם על כי התובע נחשף לרעש מזיק בעבודתו.             

3.         על יסוד ההסכמה האמורה מונה ד"ר ברקו מבית חולים מאיר בכפר סבא לשמש מומחה יועץ רפואי כאשר לנגד עיניו תהא תשתית עובדתית עליה הסכימו הצדדים כמפורט בהחלטה מיום 11.11.07 (להלן ההחלטה על מינוי מומחה). בהחלטה על מינוי מומחה נקבעו השאלות עליהם התבקש המומחה לענות. החומר הרפואי נאסף והועבר למומחה.

4.       המומחה נדרש לבחון את עניינו של התובע בסך הכל שש פעמים. בחלק מהמקרים לא היה בפניו חומר רפואי מספק והתובע נדרש לעבור בדיקות נוספות. אלה הוגשו אך לא סיפקו ולכן הופנה לבדיקות נוספות בשנית. המומחה סבר שלא הוכח באופן פוזיטיבי קשר סיבתי בין הליקויים מהם הוא סובל לבין עבודתו של התובע.

5.       ב"כ הנתבע טוען כי הואיל ולא הוכח שהליקויים בשמיעתו של התובע נובעים ממקור אחר יש להפעיל לזכותו של התובע את החזקה הקבועה בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי. עוד טען כי בהעדר ראייה אחרת כאשר מדובר בפגיעה שקרתה תוך כדי עבודה יש לראותה גם עקב העבודה. לנוכח זאת על הנתבע להוכיח כי הנזק נגרם בעטיו של גורם מחוץ לעבודה. כזאת הוכחה לא באה ולכן דין התביעה, לטעמו, להתקבל. לא זו אף זו לא הוכח על ידי הנתבע שהשפעת העבודה על הליקוי ממנו סובל התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. כיוון שכך יש לאמר כי הליקוי ממנו סובל התובע הינו בגדר פגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 ויש להכיר בו כמי שזכאי לכל הזכויות הנגזרות מהאמור.

          ב"כ הנתבע טען כי המומחה למעשה בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה שלל קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין רעש מזיק לו נחשף בעבודתו.

הכרעה

6.         החלטנו לדחות את התביעה מהנימוקים שהביא ב"כ הנתבע שבעקרם הינו אימוץ חוות דעת המומחה על כרעיה ועל קרבה. להלן נרחיב ונפרט מספר נקודות ועניינים.

7.         בחוות דעת המומחה מיום 16.12.07 מצביע המומחה על כי בדיקות השמיעה שצירף התובע מצביעות על חוסר אמינות ויש אי התאמה של תוצאות הבדיקה. הדברים נאמרו אף בחוות דעתו המשלימה מיום 10.7.08.

            בחוות דעת מיום 18.1.09 לאחר שנתקבלו תוצאות נוספות של בדיקות כותב המומחה בין היתר את הדברים הבאים:

            " למרות שהתובע קיבל אפשרות נוספת בביצוע הבדיקות הנוכחיות להוכיח אם שמיעתו נפגעה מחשיפה לרעש או לא, הנתונים שבידי אין בכוחם להוכיח ששמיעתו נפגעה מחשיפה לרעש לכן תשובותיי לשאלות כב' השופט אברהמי אייל הן:

            א.         התובע סובל מליקוי שמיעה כלשהו שהוכח בבדיקות BERA לסף ובבדיקת   OAE .

ב.         כיון שלא עומדת לרשותנו בדיקת שמיעה אמינה, אין בידי הוכחה אודיומטרית לקיומו של קשר סיבתי רפואי בין ליקוי השמיעה, ממנו סובל, לחשיפתו לרעש בעבודתו.

ג.         מהאמור בסעיף ב', אין הוכחה שמדובר במחלת מקצוע.

ד.         מהאמור בסעיף ב' אין בידי הוכחה שליקוי השמיעה, ממנו סובל, התפתח לפי הלכת המיקרו-טראומה.

ה.        אין בידי הוכחות למקורו של ליקוי השמיעה, ממנו סובל"

8.         ב"כ התובע ביקש להציג שאלות הבהרה אלה הועברו למומחה שכתב בחוות דעתו מיום 5.5.09 את הדברים הבאים:

            " ... לאורך כל בדיקות השמיעה קיימת בעיית אמינות של הנבדק שלא מאפשרת לקבוע לא את סף שמיעתו, לא את הקונפיגורציה השמיעתית ולא את סיבת ליקוי השמיעה".

9.         חוות דעת משלימה נוספת ניתנה ביום 21.11.10 לאחר שהומצאו בדיקות שמיעה נוספות. בחוות דעת זו חוזר המומחה למעשה וקובע את הדברים הבאים: